לשם הפשטות, מוצגת רק לולאת המוליכים המרכזית לכל פיתול שלב. ברגע t1 באיור, הזרם בשלב א הוא חיובי מרבי, בעוד שבשלבים b ו- c הוא חצי מהערך שלילי. התוצאה היא שדה מגנטי עם התפלגות סינוסואידית בערך סביב פער האוויר עם ערך החוצה המרבי למעלה וערך פנימי מקסימאלי בתחתית. בזמן t2 באיור (כלומר, שישית של מחזור מאוחר יותר), הזרם בשלב c הוא שלילי מרבי, בעוד שבשלב b ובשלב א הוא ערך חיובי בחצי. התוצאה, כפי שמוצג עבור t2 באיור, היא שוב שדה מגנטי המופץ בסינוסי אך מסתובב 60 מעלות נגד כיוון השעון.
בחינת התפלגות הזרם עבור t3, t4, t5 ו-t6 מראה שהשדה המגנטי ממשיך להסתובב ככל שהזמן מתקדם. השדה משלים מהפכה אחת במחזור אחד של זרמי הסטטור.
לפיכך, ההשפעה המשולבת של שלושה זרמים סינוסואידים שווים, הנעורים באופן אחיד בזמן וזורמים בשלוש פיתולי סטטור הנעורים באופן אחיד במיקום זוויתי, היא לייצר שדה מגנטי מסתובב עם גודל קבוע ומהירות זוויתית מכנית התלויה בתדירות של אספקת חשמל.
התנועה הסיבובית של השדה המגנטי ביחס למוליכי הרוטור גורמת להשראת מתח בכל אחד, פרופורציונלי לגודל ולמהירות השדה ביחס למוליכים. מכיוון שמוליכי הרוטור קצרים יחד בכל קצה, ההשפעה תהיה לגרום לזרמים במוליכים אלה. במצב הפעולה הפשוט ביותר, זרמים אלה יהיו בערך שווים למתח המושרה חלקי התנגדות המוליך.
דפוס זרמי הרוטור עבור הרגע t1 של הדמות מוצג באיור זה. רואים שהזרמים מפוזרים בערך בסינוסואיד סביב פריפריית הרוטור וממוקמים כך שייצרו מומנט נגד כיוון השעון על הרוטור (כלומר, מומנט באותו כיוון כמו סיבוב השדה).
מומנט זה פועל להאיץ את הרוטור ולסובב את העומס המכני. ככל שמהירות הסיבוב של הרוטור עולה, מהירותו ביחס לזו של השדה המסתובב יורדת. לפיכך, המתח המושרה מצטמצם, מה שמוביל לירידה פרופורציונאלית בזרם מוליכי הרוטור ובמומנט. מהירות הרוטור מגיעה לערך קבוע כאשר המומנט המופק על ידי זרמי הרוטור שווה למומנט הנדרש באותה מהירות על ידי העומס ללא מומנט עודף הזמין להאצת האינרציה המשולבת של העומס והמנוע.
